פסק-דין בתיק ע"א 001450/03

לפנינו ערעור וערעור שכנגד של החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 (להלן: " החוק") שמצאה כי מחלת הסכיזופרניה שממנה סובל המשיב הוחמרה עקב תנאי שירותו הצבאי בשיעור של 25 אחוזים. קצין התגמולים (להלן: " המערער") טוען שאין כל קשר בין המחלה לבין תנאי השירות הצבאי ואילו המשיב (שהוא גם המערער בערעור שכנגד) טוען שיש להעמיד את שיעור ההחמרה על 50 אחוזים.

1.         רקע עובדתי

(א)        גורלו של המשיב לא שפר וחייו המרו עמו. הוא נולד לאם החולה במחלת הסכיזופרניה ולאב אלכוהוליסט. הן בילדותו הן בהתבגרותו הוא סבל מחסכים רגשיים, נחשף לאלימות גופנית ונפשית מצד הוריו ובגיל 8 אף נאנס על ידי אדם שלישי. הדברים מתוארים ביתר הרחבה בהחלטה נושא הערעור ובמסמכים שהיו לפני הוועדה ולא כאן המקום להאריך.

(ב)        המשיב גויס לשרות חובה בצה"ל בחודש מרס 1982 בפרופיל 97 ושירת כשקמיסט. כשנתיים לאחר גיוסו ערק המשיב מן השירות, ובעת שהיה בביתו ניסה להתאבד; הוא בלע 30 כדורי תרופות שהיו לאמו, איבד הכרתו ואושפז עקב כך ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים בנהריה. לאחר שחרורו מבית החולים נכלא המשיב בכלא צבאי למשך 4 שבועות ולאחר מכן שב לשרת ביחידתו. לאחר תקופת שירות של חודשיים נוספים הוא שב וערק לתקופה של כ-7 חודשים; משנתפס נאסר ולאחר כשבועיים שוחרר מהשרות.

(ג)         באוגוסט 90' נקרא המשיב לשירות מילואים פעיל אך ברח ממפקדיו; כשהתייצב נשפט ושירותו נדחה לסוף חודש ספטמבר 90' שאז שירת כפי שנדרש במשך יומיים ושוחרר.

(ד)        ביום 1.4.91 בעת שהמשיב לא היה בשירות צבאי הוא אושפז בבית החולים גהה במצב פסיכוטי ושם אובחן כסובל ממחלת הסכיזופרניה.

(ה)        יש לציין שבמשך השנים המשיב נשא אשה ונולדו להם שני ילדים שבהם הוא מטפל באהבה רבה.

2.         השתלשלות ההליכים

(א)        המשיב הגיש למערער תביעה להכיר בו נכה בטענה שמחלת הסכיזופרניה הוחמרה עקב שירותו הצבאי ובזמן השירות. המערער דחה את התביעה והמשיב ערער לפני ועדת הערעורים.

(ב)        המערער ורעייתו העידו לפני הוועדה וכן הונחו לפני הוועדה שתי חוות דעת פסיכיאטריות - האחת של פרופ' ע. לוי מטעם המשיב והשנייה  של ד"ר קריצ'מן מטעם המערער. המומחים נחקרו אף הם.

(ג)         פרופ' לוי הצביע על שני משברים בחיי המשיב ושניהם לטענתו קשורים בשירותו הצבאי.

האחד - המשבר הנפשי וניסיון ההתאבדות בשנת 84' כאשר המשיב היה חייל בשירות סדיר.

והשני - המשבר שהמשיב נקלע אליו בחודש מרס 91' ובגינו אושפז ואובחן כחולה במחלת הסכיזופרניה.

(1)       אשר למשבר הראשון, פרופ' לוי חיווה דעתו שזה נגרם הן בשל מריבה שרב המשיב עם אביו, הן בשל תנאי השירות הצבאי. לפי דברי המשיב הוא סבל מהתנכלויות והשפלות מצד מפקד חדש שהעבירו מתפקיד שקמיסט לתפקיד ש"ג. בעקבות זאת ערק המשיב מהשירות ובהיותו בביתו פחד מהשוטרים הצבאיים שיבואו לעוצרו. בסופו של דבר כאשר נעצר, הוא נכלא למשך 4 שבועות שלאחריהם שב ליחידתו לשרת תחת אותו מפקד בלי שנערך מעקב נפשי כלשהו וכמובן בלי שקיבל טיפול נפשי. לדעת פרופ' לוי היה בכך כדי להחליש את כוחו הנפשי של המשיב.

(2)       את המשבר השני, דהיינו האשפוז באפריל 1991, קושר פרופ' לוי להתייצבותו של המשיב לשרות מילואים בחודש אוגוסט 90' - התייצבות שהסתיימה בבריחתו. שבוע לאחר מכן התייצב המשיב ונשפט בדין משמעתי לקנס. שרות המילואים נדחה והוא התייצב ביום 30.9.90 לשירות של יומיים. כמו כן נקרא המשיב לשירות מילואים ליום 13.3.91. על יסוד דברי המשיב העריך המומחה שבאותה תקופה, כמו גם בשנים קודמות, חלה הידרדרות במצבו הנפשי והוא עסק באופן אינטנסיבי בפחדים מהמשטרה הצבאית, אם כי "הוטרד גם מתביעה משפטית". המשיב לא התייצב לשירות המילואים בחודש מרס 91' וביום 1.4.91 אושפז בבית החולים גהה. משבר זה מסמן לדעת פרופ' לוי את הרס המנגנון הנפשי. פרופ' לוי העריך שמאז המשבר הראשון שהחליש את מצבו הנפשי של המשיב הוא חי תחת הלחץ המאיים של המערכת הצבאית והרגיש " כמו חיה נרדפת". לדעתו המחלה הייתה מתגלית מוקדם יותר אילמלא הצליח המשיב להימלט משירות מילואים במשך השנים שמאז שחרורו משירות סדיר ועד לשנת 90'.

בסיכום העריך פרופ' לוי את תרומת השירות הצבאי לנכות הנפשית של המשיב בשיעור של 50 אחוזים.

(ד)        ד"ר קריצ'מן מטעם המערער ערך שתי חוות דעת. בחוות הדעת הראשונה מחודש אוגוסט 97' עמד ד"ר קריצ'מן על הסביבה שבה גדל המשיב, על המטען התורשתי למחלות נפש (כנזכר לעיל), על שכבר מגיל צעיר התגורר המשיב במוסדות ובמשפחות אומנה, על שהסתבך מגיל צעיר בפיזור צ'קים ללא כיסוי, על חוסר השייכות שחש קודם לגיוסו ועל שירותו הצבאי שהיה "רצוף בעיות משמעת". על רקע זה מצא ד"ר קריצ'מן שאין לתלות בשירות הצבאי את ההפרעה האישיותית שהתפתחה אצל המשיב מילדות ועוד קודם לפרוץ מחלת הסכיזופרניה. ד"ר קריצ'מן הגיע גם למסקנה שאין קשר בין מחלת הסכיזופרניה שפרצה בשנת 91' לבין שירותו הסדיר של המשיב, וציין את התשתית הקונסטיטוציונלית של המחלה על רקע מחלת אמו ומצב אביו. המחלה עצמה פרצה בשל טריגר אזרחי - התביעה האזרחית. בחוות דעת שנייה מיום 22.9.98 הגיב ד"ר קריצ'מן לחוות דעתו של פרופ' לוי ודחה את ניסיונו של פרופ' לוי לקשור בין המחלה שלכל הדעות פרצה רק בשנת 91' לבין השירות הסדיר של המשיב, וזאת לרקע התפתחותו ומצבו של המשיב כפי שהיו קודם לשירות הצבאי. לדעתו אין קשר בין שני המשברים שסבל המשיב כפי שתוארו בחוות דעתו של פרופ' לוי.

(ה)        המשיב העיד לפני הוועדה ובחקירתו הסכים שעוד לפני השירות הצבאי היה לו פחד מנושים שהחזיקו בצ'קים שמשך והוא פחד גם מהליכים משפטיים שיינקטו נגדו על יסוד אי פרעון הצ'קים. המשיב אישר שבניגוד לדברים שאמר בתצהיר שעשה כעדות ראשית בשירותו הסדיר עד לעריקתו בפעם הראשונה הוא עמד לדין לא פעם ולא פעמיים (ר' גם מש/1). בתקופת שירותו הסדיר אף פחד משוטרים אזרחיים שחיפשו אחריו בקשר עם משיכת צ'ק ללא כיסוי. כמו כן הסכים המשיב שסמוך להתפרצות המחלה הוא פחד מתביעה כספית בגין חוב שחב לשניים מחבריו ולאדם שלישי.

(ו)         גם רעייתו של המשיב העידה לפני הוועדה. היא הסכימה כי סמוך לפני אישפוזו של המשיב בשנת 91' הוא קיבל התראה בדבר תביעה אזרחית שעמדה להיות מוגשת נגדו ובשל כך חש במצוקה נפשית חריפה ומצבו החל להידרדר עד כדי ניסיון לשים קץ לחייו.

(ז)         סיכום המחלה שנערך בבית חולים גהה בתום אישפוזו של המשיב שם בחודש אפריל 91' מלמד שאותו סכסוך שבגינו קיבל התראה בדבר תביעה אזרחית והריב שפרץ בינו לבין חברו ושהוביל להתראה היו הטריגרים להתקף הפסיכוטי שבגינו אושפז.